יום שבת, 27 באוגוסט 2016

עו"ד נועם קוריס כותב על אישיות משפטית נפרדת של חברה...

     עו"ד נועם קוריס כותב על אישיות משפטית נפרדת של חברה...

חברה הינה אישיות משפטית וככזו היא בעלת זכויות וחובות משפטיות. אי לכך, היא יכולה לתבוע ולהיתבע ובעצם להיות צד להליכים משפטיים. חברה יכולה להיות הבעלים של רכוש ויכולה להתקשר בחוזים ובהסכמים.

סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט, 1999 (להלן: החוק"), עוסק באישיות המשפטית של החברה ושקובע, כי: "חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד".

התפיסה כי האישיות המשפטית של החברה נפרדת מהאישיות המשפטית של המייסדים אותה ואף מאלו המנהלים אותה בפועל ו/או הפועלים בשמה, הינה אבן היסוד בבסיס דיני החברות.

להכרה בחברה כאישיות משפטית נפקויות ותוצאות משפטיות רבות, אך המשמעותית מכולן היא שניתן לתבוע בגין חובות של החברה או להיטיב לטובת החברה רק בצורה ישירה (ואטומה) אל החברה עצמה, ולא מול בעליה. בעל החברה לא חב בחובות החברה, וזאת חרף הקרבה בין בעל מניות (בעיקר כשמדובר בבעל מניות מרכזי ומשפיע בחברה) לבין החברה.

כמובן שההכרה שמעניק המשפט לאישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע”מ מגובה ברציונלים מגוונים וחשובים. רציונל מרכזי הינו עידוד יזמות ופיתוח עסקי, אשר ישפיעו בסופו של דבר על הגדלת הרווחה המצרפית של כלל החברה האנושית. דוגמא מעניינת לכלל האישיות הנפרדת של החברה ניתן למצוא בפס”ד  אנגלי: Macaura v Northern assurance ltd: Macaura  (להלן “פס”ד מקאורה”)[1] מר מקאורה היה בעל מחסן עצים, בהמשך הוא רשם את העסק של מחסן העצים כחברה. מר מקאורה ביטח את העצים ופוליסת הביטוח הייתה רשומה על שמו משום שהוא ביטח את העצים בטרם הקים את החברה. לפי תנאי פוליסת הביטוח חברת הביטוח חוייבה לשלם למר מקאורה במקרה של נזק לעצים. בהמשך העצים נשרפו. חברת הביטוח טענה שאינה מוכנה לשלם למר מקאורה כיוון שהוא עצמו אינו בעל אינטרס ביטוחי לכל אורך תקופת הביטוח, שהרי באמצע הוא הקים את החברה והעביר את העצים לבעלות החברה שהיא אישיות משפטית נפרדת בפני עצמה והיא- היא הבעלים של העצים ולפיכך גם בעלת האינטרס הביטוחי.

בימ”ש באנגליה קבע כי צודקת חברת הביטוח בטענתה זו- חברה היא אישיות משפטית נפרדת- והעצים הם בבעלות החברה ולא בבעלות מר מקאורה. אי לכך, לא מתקיים במר מקאורה אותו אינטרס ביטוחי, ובשל כך הוא אינו זכאי לכספי הביטוח.
מה השתנה במהלך המקרה? מבחינה אנושית- נותר שחקן זהה במערכה- מר מקאורה. אך מבחינה משפטית, החל משלב פתיחת החברה, הצטרף שחקן נוסף וקיימים שני שחקנים- מר מקאורה והחברה החדשה. ניתן אומנם, להתווכח על תוצאת פסק הדין במישור האינטרס הביטוחי שקיים / לא קיים אצל מר מקאורה. אך, בשאלת האישיות המשפטית הנפרדת נראה כי צדק בית המשפט בקובעו כי הבעלות על מחסן העצים היא של החברה ולא של מר מקאורה עצמו.



[1] ראו פס"ד האנגלי Macaura V Northern Assurance Co Ltd [1925] AC 619


עו"ד נועם קוריס כותב על עיכוב הליכים מול צדדים שלישיים שאינם בעלי מניות ו/או ערבים לתאגיד...

עו"ד נועם קוריס כותב על עיכוב הליכים מול צדדים שלישיים שאינם בעלי מניות ו/או ערבים לתאגיד...

ראינו, שהקפאת ההליכים הינו במהותו סעד זמני הנועד בראש ובראשונה לצורך מתן אפשרות להבראה ולשיקום של חברות, כאשר העידן מלמד שכך עולה התועלת המצרפית של הנושים, בעלי המניות והציבור בכללותו.
ערבות של בעל מניות עיקרי או מנהל חברה הנם תנאי בסיסי כמעט בכל מקרה בו חברה פרטית קטנה או בינונית מבקשת אשראי מן הבנקים[1]  והערבות האישית הנדרשת בכל הלוואה שכזו הינה תנאי שגרתי במהלך העסקים הרגיל, המוביל כמעט בכל תיק פירוק לקיומם של נושים בעלי ערבות אישית של בעלי המניות, כאמור במחקרים השונים.[2]
סעיף 30 לחוק חדלות פירעון ושיקום הכלכלי המוצע, קובע כי בית המשפט רשאי, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, להקפיא הליכים גם נגד מי שאינו התאגיד, ובכלל זה נושא משרה בתאגיד או בעל שליטה בו, כך שלשון החוק המוצע, מניחה מראש שהקפאת הליכים נגד צדדים שלישיים, יכולה לחול לא רק לגבי בעלי המניות אלא לגבי צדדים שלישיים נוספים.
הסעיף בהצעת החוק מציג שלושה תנאים מצטברים שיש לבחון בכדי שיהיה ניתן להורות על הקפאת הליכים נגד צד שלישי, יהא אשר יהא.
1.       ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מהחובות שבהם חב התאגיד.
2.       הקפאת ההליכים חיונית לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד.
3.       התועלת שתצמח מהקפאת ההליכים עולה על הנזק שייגרם לנושים של אותו אדם.

בדברי ההסבר להצעת החוק[3]  לעניין הקפאת הליכים נגד צדדים שלישיים נאמר: "סעיף 30 הליכים נגד צדדים שלישיים אינם חלק מההליך הקולקטיבי המתנהל בין התאגיד לנושיו במסגרת הליכי חדלות הפירעון. לכן, ככלל, אין הצדקה לעיכוב הליכים כאלה במסגרת הקפאת ההליכים. עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם יש חשיבות לעיכוב ההליכים נגד צדדים שלישיים. זאת בעיקר כאשר מדובר בהליכים אשר שלובים במהותם בהליכי חדלות הפירעון של התאגיד, והקפאתם חיונית לצורך קידום שיקומו הכלכלי של התאגיד. לפיכך מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי לעכב גם הליכים נגד צד שלישי, או חלק מההליכים נגדו, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, ובלבד שיתקיימו שני התנאים האלה: א. בית המשפט הורה בצו לפתיחת הליכים על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי, והקפאת ההליכים נגד אותו אדם חיונית לצורך השיקום. תנאי זה קובע את הקשר המהותי בין הקפאת ההליכים לגבי הצד השלישי לבין תכליתו של הליך חדלות הפירעון - שיקומו של התאגיד. ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מהחובות שבהם חב התאגיד."

התנאים כאמור הינם תנאים מצטברים אשר עליהם להתקיים כולם יחד אך כדאי לשים לב, שעוד טרם אישרור הצעת החוק וכניסת החוק לשיקום כלכלי לתוקף, הרי שבתי המשפט נטו לבחון במקרים המתאימים דרך אותם השיקולים שנקבעו בהצעת החוק ולהתיר הקפאות הליכים נגד צדדים שלישיים, למשל בעניין נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ שנדון בפש"ר 59344-01-12 אלקנה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'[4] שם נוצר מצב בו צו הקפאת ההליכים לגבי חברה קבלנית חל גם על הבנק המלווה, תוך שבית המשפט הסביר את הרציונל בתוצאה כאמור, במילים אלו:

"מקרה זה, אף אם נאמץ את הגישה המחמירה, לפיה עצם הלווי הבנקאי מקים חבות על הבנק כלפי רוכשי הדירות, דין בקשה זו להידחות. אכן במקרה זה די נהיר כי הצפייה הסבירה של רוכשי הדירות התחזקה לאור הוראות הסכם המכירה לפיו נמסר להם שיש בנק מלווה האחראי על מסירת הדירות לידיהם. ברם, צפייה זו כאמור מתמקדת בהיבט הפיננסי של הפרויקט ולא מעבר לכך. טענות הדיירים כלפי הבנק כאן אינן מופנות כנגד התנהלותו בתחום הפיננסי, כגון פיקוח רשלני על התקדמות הפרויקט או על הפקדת הכספים והוצאתם, אלא כי הדיירים מפנים אל הבנק דרישה לקבלת אחריות באשר לליקויי הבניה והשלמתה. ברם, הבנק לא לקח על עצמו לשמש כנאמן החברה ואף לא את משימת סיום בניית הפרויקט. משכך גדר אחריותו נותרה בתחום הפיננסי בלבד.
גם ברי כי אף על הנאמנים אין להטיל את מימון השלמת הבנייה ותיקון הליקויים. חיוב שכזה יגרום שלא כדין להעדפה ברורה של הדיירים כנושי החברה על פני נושיה האחרים. לפיכך, אין מקום לחייב את הנאמנים בעלות תיקון הליקויים וכך אין לחייב את הבנק בהשלמת הבנייה ותיקון הליקויים, אלא לפי רצונו הטוב ועמידה בתנאים שהציג. הואיל והחברה באמצעות הנאמנים אינה יכולה להתחייב שבהעברת הסכום לביצוע התיקונים יסולקו מלוא טענותיה כלפי הבנק, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה."
בפש"ר (תא) 1896/02 נגה אלקטרוטכניקה[5] מפי השופטת אלשיך, קיימת הרחבה של צו ההקפאה והשפעה להגנת הבנקים, כאשר בית המשפט בוחן את ההשפעה של הסעד המבוקש על תהליך הבראת החברה ועל הייתכנות בהצלחת שיקום החברה.
קיימים מקרים אשר מעצם מהותם הינם חריגים, למשל כאשר אין מדובר בחברה מסחרית רגילה, אם לאור שמדובר במוסד חינוכי[6], ברשות מקומית[7], אשר נחיצותה עומדת מעבר לרווחיות  הכלכלית שהיא מציגה[8]: "מכיוון שמדובר בעירייה המחויבת לספק שירותים לאזרחים ולא בחברה מסחרית, לא ברור מה יקרה כעת - האם תוגש בקשת פירוק נגד העירייה, או שהנושים הרגילים ינהרו בהמוניהם ללשכות ההוצאה לפועל ויוכלו לפתוח בהליכי גבייה של החובות כלפיהם. כל עוד הקפאת ההליכים היתה בתוקף, הנושים לא יכלו לפעול עצמאית לגביית חובם, והתהליך אמור היה להיעשות רק באמצעות הנאמן ובית המשפט".
מקרה בו אכן בית המשפט מצא לנכון ליתן צו להקפאת הליכים נגד צדדים שלישיים בעיקר לנוכח מיהות הגוף העומד בפניו הינו במקרה המדובר בבית החולים הדסה שהנו חברה לתועלת הציבור[9].
שם, בעניינו של בית החולים הדסה, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מינץ), כי יש מקום להקפיא את ההליכים נגד רופאי בית החולים, בכדי לאפשר את המשך קיומו של בית החולים הדסה.
בית המשפט ראה לנגד עיניו, שככל ובית החולים לא יבטח את הרופאים ואלו יהיו חשופים לתביעות רשלנות רפואית בצורה חריגה ביחס למקומות עבודה חלופיים, לא יוכל בית המחולים לשקם את עצמו ובית החולים בתקופת הקפאת ההליכים לא יוכל לגייס כוח מקצועי רפואי על מנת ליתן שירותים רפואיים לאוכלוסיית ירושלים והאזור.
ניכר, שבית המשפט התחשב בעובדה שהמדובר בבית חולים מרכזי, ובתועלת המשך קיומו של בית החולים אף ללא תוכנית הבראה ברורה בשלה הבקשה, תוך שבית המשפט מסביר בהחלטתו, (החלטה מיום 11.2.14), שממילא בית החולים מעניק שירותים רפואיים גם למי שאינו משלם וגם במקרים שהינם טובתו המובהקת של הציבור, אף אם הם בלתי כלכליים:
"המבקשת הינה חברה לתועלת הציבור שעיקר עיסוקה, הן בעצמה והן באמצעות חברות בנות ונכדות, ניהול שני בתי חולים, הידועים בפי כל כ"הדסה עין-כרם" ו"הדסה הר-הצופים" (להלן: "בית החולים"). בבקשה, עותרת המבקשת כי תנוהל על ידי הנהלתה הנוכחית לצד נאמן שימונה על ידי בית המשפט, לו תינתן שורת הסמכויות הניתנות בסימן ב', פרק שלישי לחלק השלישי לחוק. המבקשת הציעה כי עו"ד ליפא מאיר ימונה כנאמן מטעמה.
המבקשת מעסיקה כ-6,000 עובדים: 1,180 רופאים; 2,083 אחים ואחיות; 1,054 עובדים פארא-רפואיים; 896 עובדי מנהלה; ו-808 עובדים טכניים ותפעוליים. המבקשת היא המעבידה הרביעית בגודלה באזור ירושלים.     
לפי המפורט בבקשה, המבקשת פועלת בגירעון שנתי בסך של כ-300,000,000 ₪ וגירעונה המצטבר עומד כיום על כ-1,300,000,000 ₪. הכנסותיה השוטפות עומדות על כ-2,000,000,000 ₪, ונכון להיום חובותיה כלפי נושיה עומדים על כ-1,000,000,000 ₪. הגורמים למצב זה נעוצים, בעיקר, כך נאמר בבקשה: במערכת הרגולציה בתחום הבריאות המחייבת אספקת שירותים רפואיים לקופות החולים במחירים שנקבעים על ידי משרד הבריאות ובטיפול בכל מי שנזקק לטיפול רפואי דחוף אף אם אינו משלם, וכל זאת ללא קבלת תמיכה ממשלתית שוטפת בדומה לבתי החולים הממשלתיים"
בהחלטתו מיום 22.5.2014 בעניין בית החולים הדסה[10]  הגדיר בית המשפט את ההסדר הכולל גם תביעות נזיקין ורשלנות רפואית, כדלקמן:
"ההסדר מתייחס לעובדי הדסה ולנושים הבלתי מובטחים למעט נושים בדין קדימה, ספקים, נותני שירותים וקבלנים.. נושים בעלי חוב עתידי/ מותנה/ בלתי קצוב כלפי הדסה בגין כל עילה שקדמה למועד מתן צו הקפאת ההליכים לרבות עילות נזיקיות שאינן תובענות רשלנות רפואית, ונושים קיימים או נושים מותנים/ עתידיים שעילת נשייתם כלפי הדסה הינה בגין תביעות נזיקין מסוג של רשלנות רפואית"
תשומת הלב אף מופנית בעניין זה לכך, שכעקרון תביעות נזיקיות כלל אינן בנות הוכחה במסגרת פשיטת רגל[11]  ולכאורה ממילא צו הקפאת ההליכים לא היה אמור לחול לגביהן.[12]
הצעת החוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי הביאה בלשון החקיקה את הכלים והמבחנים דרכם על בית המשפט לבחון את בקשת הקפאת ההליכים שלפניו, כאשר עוד טרם חקיקת חוק זה קידמו בתי המשפט תוכניות הבראה לחברות, בין היתר באמצעות צווים יצירתיים להקפאת הליכים, במטרה לשקם את החברות לתועלת המצרפית של הכלל, תוך רצון לשקם את החברה ולעיתים את הקשורים אליה, כמאמרו של שלמה המלך "עבד לווה לאיש מלווה"[13]  ולאור ההבנה שבמקרים רבים מוטב לעשות מאמצים וויתורים משמעותיים בכדי להבריא חברה שהינה טובה ביסודה או מביאה תועלת רבה לציבור, בכדי לפטרה מעול חובות עבר.
כך ויש לצפות, גם נוכח לשון חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, כי בתי המשפט עוד יבחנו בקשות שונות להקפאות הליכים נגד צדדים שלישיים, הן בעלי מניות וערבים בחברות, והן חריגים דוגמאת בנקים מלווים או עובדים נדרשים כמו הצוות הרפואי בבית החולים הדסה.
ניכר כאשר עתה, החוק לחדלות פרעון ולשיקום כלכלי משנה את כל תפיסת דיני חדלות הפרעון ומעמיד את שיקום החייב (או החברה) במעלה סדר העדיפויות, ימצאו עוד נסיבות חריגות נוספות אשר יובילו להקפאות הליכים נגד צדדים שלישיים, ברוח מטרת החוק לשיקום כלכלי:
"לחוק המוצע שלוש מטרות עיקריות. המטרה הראשונה היא להביא לשיקומו הכלכלי של החייב. שיקומו הכלכלי של החייב משרת את טובת הנושים אך נועד גם למימוש תכליות רחבות יותר. לשיקומו הכלכלי של החייב תועלת משקית כללית והוא מקדם גם ערכים חברתיים נוספים. כך לדוגמה, שיקום התאגיד והמשך פעילותו במשק עשוי לשמר מקומות עבודה רבים ולספק מקור פרנסה לעובדיו ולספקים שהתקשרו אתו וכך להביא תועלת גדולה למשק ולחברה. החוק המוצע מבקש להציב את שיקומו הכלכלי של היחיד, חייב שהוא אישיות משפטית טבעית, כערך מרכזי בהליכי חדלות הפירעון של יחידים. הוא אף מבקש לצייד אותו, אם יש צורך בכך, בכלים שימנעו ממנו להיקלע פעם נוספת למצב של חדלות פירעון, באמצעות הכשרה כלכלית. לשיקום הכלכלי של היחיד יתרונות כלכליים רבים ולצדם הגשמת עקרונות חברתיים של מתן הזדמנות נוספת. שיקום כלכלי מאפשר לחייב לזקוף את גבו ותורם במגוון מעגלים - לחייב, לקרובים לו, לסביבתו האישית והכלכלית וגם לחברה כולה. הצבת ערך השיקום כערך מרכזי כאמור נובעת גם משינוי תפיסתי לגבי הליך חדלות הפירעון של יחידים שאותו מבקש החוק המוצע לקדם. דיני פשיטת הרגל התבססו בעבר על ההנחה שאי–תשלום החוב מבטא פגם מוסרי בהתנהלות החייב. הנחה זו אינה יכולה לעמוד בעידן המודרני שבו השימוש באשראי צרכני מהווה חלק נכבד מהשימוש באשראי במשק ונתפס כלגיטימי. תוצאת לוואי הכרחית של הרחבת השימוש באשראי היא הגידול בהיקף המקרים של כשל ביכולת פירעון האשראי שאינו נובע מהתנהלות פגומה או לא ראויה".[14]



[1] , Georgetown Law Journal, Vol. 86, p. 1, 1997 The Role of Secured Credit in Small-Business Lending

[2] פרופ' דוד האן, דיני חדלות פרעון, בע"מ 377.
[3] דברי הסבר הצעות חוק הממשלה - 1027 ,כ"ב באדר א' התשע"ו, 2016.3.2, 628
[4] בפש"ר 59344-01-12 אלקנה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח' (פורסם בנבו)
[5] פש"ר (תא) 1896/02 יובל גד בע"מ נ' נגה אלקטרוטכניקה בע"מ ואח',(פורסם בנבו)
[6] פרק (י-ם) 42024-05-14 מכון לנדר מרכז אקדמי ירושלים (בהקפאת הליכים) נ' הכנ"ר (פורסם בנבו)
[7] פר"ק (ת"א) 23231-06-11 עו"ד אבנר כהן, נאמן בהקפאת הליכים של עיריית טייבה נ' מדינת ישראל, 8.11.12(פורסם בנבו).
[8] כלכליסט, אלשיך אישרה הסדר נושים חריג: מודל טייבה לכישלון בהקפאת הליכים,  מיום 14.11.12 http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3587642,00.html
[9] פר"ק (י-ם) 14554-02-14 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' הסתדרות הרופאים בישראל, 11.2.14. 
[10] פר"ק (י-ם) 14554-02-14 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' הסתדרות הרופאים בישראל, 22.5.14
[11] ע"א 563/90 מועצת פועלי פתח תקווה ואח' נ' שמשון חברה לצמיגים וגומי בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד מה (5) 589, 592.
[12] פרופ' ציפורה כהן, פירוק חברות, (2009), בע"מ 368.
[13] משלי כב, ז.
[14] דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, פורסם ברשומות כ"ב באדר א' התשע"ו 1027 2 במרס 2016

עו"ד נועם קוריס כותב על עיכוב והקפאת הליכים מול צדדים שלישיים בחדלות פרעון של תאגיד

עו"ד נועם קוריס כותב על עיכוב והקפאת הליכים מול צדדים שלישיים בחדלות פרעון של תאגיד

האם עיכוב ההליכים יכול לפרוס חסות גם על צדדים שלישיים? האם עיכוב ההליכים כפי שמופיע בדין מעכב אך ורק את הנושים של החייב מלפעול או שמא יתכן שהוא יתרחב ויתפשט עד לעיכוב גם נושים של צדדים שלישיים מלהפעיל את זכויותיהם? חייב המצוי בקשיים כספיים, נכנס מרצונו או מיוזמה של נושים להליך רשמי עפ"י החוק בין אם מדובר בפירוק ובין אם מדובר בהבראה. בעת הכניסה להליך, נמנע מן הנושים להמשיך לגבות חובות מאותו חייב. האם ניתן להרחיב תפיסה זו ולומר שגם נושים בדמות אחרת יאלצו ליטול פסק זמן ולהקפיא את חובות החייב כלפיהם? לא נאמר בחוק שניתן לעכב הליכים גם כלפי נושים אחרים.  עולה שיש מקום לבחון את הנסיבות והתנאים שהביאו לחדלות פירעון ואז להחליט אם לפנות לצד שלישי (לדוג'- ערב). בחברה עסקית, יכול להיות שאם ישנו מהלך של הבראה הדורש לרתום את המיומנות העסקית והידע של הגורמים הערבים (בעלי מניות שליטה ערבים למשל).
בפרק המוקדש לעניין בספרו של פרופ' דוד האן[1], מועלת השאלה האם קיימים טעמי מדיניות אשר חרף נקודת המוצא המצמצמת את עיכוב ההליכים לנכסי החייב חדל הפירעון לבדם, יצדיקו לעיתים את הרחבת עיכוב ההליכים לשם מניעת גבייה גם מנכסי צדדים שלישיים.
נכון להיום חוק החברות אינו מגדיר בצורה מפורשת את האפשרות לכלול צווים להקפאת הליכים נגד צדדים שלישיים, אך סעיף 29 לתזכיר הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015, הממתין לאישור הכנסת בתור סעיף 30 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע”ו-2016, קובע כך:
"הקפאת הליכים נגד אדם שלישי
29
הקפאת הליכים תחול רק על הליכים נגד התאגיד, ואולם רשאי בית המשפט, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, להקפיא הליכים גם נגד מי שאינו התאגיד, ובכלל זה נושא משרה בתאגיד או בעל שליטה בו, בהתקיים כל אלה:


(1)             ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מהחובות שבהם חב התאגיד;


(2)             הקפאת ההליכים חיונית לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד;


(3)             התועלת שתצמח מהקפאת ההליכים עולה על הנזק שייגרם לנושים של אותו אדם."
טרם כניסת החוק, בפס"ד אקרשטיין[2]  עלתה השאלה אם קיימת לביהמ"ש סמכות לקבוע בעניין זה. אם לביהמ"ש קיימת הסמכות, עולה השאלה מתי יוכל להשתמש בה ומהי מערכת השיקולים בהם ישתמש. השלב שנדון איננו פתיחת ההליך, אלא שאלה המתייחסת לסוף ההליך- לאחר קיום תוכנית הבראה בה מעוגנות זכויות הנושים מכאן ואילך. השאלה הנידונה היא האם יש סמכות לביהמ"ש למחוק חלק מתביעת נושים צד ג' למרות שיש להם זכות תביעה.  בפסה"ד דובר על קביעה משמעותית לטווח ארוך לפטור מחבות מסוימת (צו קבוע באופן יחסי), ואילו בפס"ד מילומור[3] השופטת מדגישה שהיא לא דנה בכך, אלא האם לעכב את העניין באופן זמני (3 שבועות). דובר על תחילת ההליך בו השופטת דנה אם תוכל לעכב תביעה של צדדים שלישיים. המקור לסמכות ביהמ"ש בנוגע לצדדים שלישיים חסר ביסוס פורמאלי בחוק. בשל כך, נוצרת בעיתיות בהרשאת ביהמ"ש לקבוע בעניין- נוצרת פגיעה בזכויות של נושים ולכן ראוי שהפגיעה תיעשה על בסיס חקיקה מפורשת. בפס"ד אקרשטיין לעיל- כאשר יש הסדר של תכנית הבראה ומעגנים את זכויות הנושים מכאן ואילך, האם כשיש לחלק מהנושים גם זכויות תביעה כנגד צד שלישי יש סמכות לבימ"ש למחוק תביעה אפילו כנגד צד שלישי? לעומת זאת, פס"ד מילומור לעיל עוסק בראשית ההליך- האם במסגרת הציווי להקפאת הליכים נעכב את אותם נושים מלפעול גם כלפי צדדים שלישיים. מתי ניתן להפעיל את הסמכות? השופטת אלשך החליטה לעכב ל-3 שבועות את זכות הנושים לפעול גם כנגד צדדים שלישיים בנימוק שמידת הקשר גבוהה לצד השלישי- בעל מניות שהוא גם מנהל בחברה. על מנת שהחברה תשתקם, היא צריכה לפעול באמצעות בעלי התפקידים בה אשר הצד השלישי הוא אחד מהם. גם כאשר ימונה אחראי אחר על תהליך ההבראה, הוא יצטרך את שיתוף פעולת בעלי התפקידים על מנת להכיר את החברה ולפעול בה. כאשר ינקטו בהליכים נגד הצד השלישי, הוא יתקשה לתרום להליך ההבראה של החברה (כמו שעשה עד עכשיו בכך שהביא כסף לחברה ותרם לשיקומה בידיעותיו) ולכן אלשך מעניקה לו עיכוב הליכים. היא השתכנעה שיש למנהל באמת כישורים שיכולים לסייע בנוסף לכך שהוכיח את רצינות כוונותיו לפני הכניסה להליך. השופטת מדגישה שהקפאת ההליכים ניתנת באופן חריג בנסיבות העניין מאחר וזה לטובת החברה, אך אין לקבוע זאת ככלל. 
סעיף 350 לחוק החברות לא קובע כי יש סמכות של בימ"ש לעכב נושאים כלפי צדדים שלישיים. לעומת זאת, ביהמ"ש קובע כי בעל סמכות מכוח פסיקה. זוהי קביעה לא פשוטה מאחר והיא פוגעת בזכויות נושים שיש להם עפ"י דין ולכן ראוי שתעשה בחקיקה מפורשת בעניין. האן טוען כי זהו מהלך ראוי והסתכלות מעמיקה ורצינית של ביהמ"ש לסייע ככל שיכול. מבחינה משפטית וחוקתית דבר זה אינו כ"כ פשוט והוא בעייתי. זה למעשה בהקצנה, מייתר את כל מערכת החקיקה. פס"ד אקרשטיין כאמור- הכיוון רצוי לפי ד"ר האן וכן מאוד חשוב וראוי. עצירת נושים מלפעול כנגד צדדים שלישיים ראוי להפעיל בנסיבות מסוימות אך לדעתו ראוי כי החוק יסדיר זאת בצורה מסודרת וראויה. הביקורת היא בעיקר כלפי המחוקק ולא כלפי ביהמ"ש.
בהנחה ולביהמ"ש קיימת סמכות, אימתי מפעילים אותה? מהו שיקול דעתו של ביהמ"ש? פס"ד מילומור לעיל עוסק בשלב עיכוב ההליכים. השופטת אלשך קובעת כי בנוגע לעיכוב זכות הנושים לפעול גם כלפי צדדים שלישיים, יש להפעיל שיקול דעת. האפקט נובע מזהותו של אותו צד שלישי שהיה לאותם נושים זכות כלפיו. הצד השלישי הוא בעל מניות שליטה והוא המקבל ההחלטות העיקרי. לפיכך ניתן היה לקבוע כי כאשר יש הקפאת הליכים כנגד החברה, כדי שהחברה תשתקם מישהו צריך לקבל החלטות- אותו צד שלישי שצריך להיות מוגן. ביהמ"ש ממנה בעל תפקיד חדש כשחברה נכנסת לחדלות פירעון ולכן לכאורה לא צריך את בעל התפקיד. אם כן, בשביל מה צריך את אותו צד שלישי? כנראה שבנסיבות המקרה גם כשיתמנה בעל תפקיד הוא יזדקק לשיתוף פעולה אקטיבי גם ממי שהיה שם עד עכשיו ע"מ לפעול בענייני החברה- מעין תקופת חפיפה. בשל כך, אם נושים יתחילו דווקא בגלל הקפאת ההליכים להאיץ את הליכי הגבייה הוא יהיה טרוד בהתמודדות וההישרדות האישית הכספית שלו ולא יהיה פנוי לעסוק בהבראת החברה. מתן שקט נפשי זה ולו זמני לאותו צד שלישי תורם מבחינה אופרטיבית לקידום החברה. האם עניין זה רלוונטי בכל מקרה? בד"כ חלק מהנושים לוקחים ערבות בזמן שלוקחים אשראי ובד"כ נותן הערבות הוא מנהל או בעל שליטה ולכן ההנמקה הזאת לכאורה רלוונטית בכל עניין. נקודת המוצא היא הפוכה- הקפאת ההליכים היא רק לטובת החברה. ערבות בד"כ נלקחת עבור חדלות פירעון של חייב. בשל כך, עיכוב ההליכים של נושים כלפי צדדים שלישיים וביטולם (צו הפטר) חותר תחת הרציונאל של הערבות מעבר לפגיעה סתם בזכויות נושים. ניתן להשיב על כך ע"י הנסיבות- אם ביהמ"ש משתכנע שלערב אין יכולת פירעון גבוהה כלפי הנושים, יש מקום לסייג את הערבות מאחר ואולי כך ההסדר יהיה טוב יותר.
ישנם שני צדדים לבחון את הערבות של הצד השלישי:
1.    הערבות נועדה להשיג בעיקרה את יכולת הגבייה ולשפר את יכולת הגבייה של הנושה בנסיבות שאיננו יכול לפרוע את החוב באמצעות הערב.
2.    הערבות נועדה להעניק לנושה תחושת ביטחון לגבי הרצינות והמחויבות של החייב. לפי צד זה, השופטת אלשיך פגעה בהחלטתה בנושים.

ניתן לראות את הערבות לא ככיס עמוק לטובת הנושה, יכול להיות שהיא מעידה על רצינות ומחויבות של אותו מנהל או בעל מניה. השגת המאמץ של המנהל ומימוש הערבות בפועל הוא דבר בעל חשיבות משנית. לפי השקפה זו קל יותר להסביר את עיכוב ההליכים כלפיו. חשוב לציין כי עיכוב ההליכים כלפי צדדים שלישיים רלוונטי לעניין הבראה בלבד. בהקשר של פירוק אין לכך טעם ואכן ניתן למצוא מעט מאוד מקרים של עיכוב הליכים של נושים כלפי צדדים שלישיים בפירוק.
בדיני החברות, על חלק מחובות נושא המשרה- חובת הזהירות, ניתן לרכוש ביטוח. ניתן יהיה לתבוע את חברת הביטוח שתפצה את קופת החברה והנושים יוכלו להיפרע. החיסרון בעניין הוא שהמנהל חש פחות מאוים ולא מקפיד על חובת הזהירות ובכך עלול להפר את חובת האמונים עליה אין ביטוח. לפיכך, הערבות מאוד משמעותית בהרתעה.
למה הכוונה בעיכוב הליכים? האם כל פעולה שנוקט נושה אסורה באותו רגע שניתן הצו? סעיף 350 מתייחס להגדרת ההליך וקובע כי הליך הוא "כל הליך לרבות הוצאל"פ" (הגדרה מטופשת). בחקיקה נוספת מן התחום האזרחי עולה כי הליך הוא בעצם כל פעולה מצידו של נושה שמערבת רשות שיפוטית- כל פעולה המתנהלת בבימ"ש ובהוצאל"פ- גבייה, תביעה וכו'. פרשנות זו מראה שעיכוב ההליכים חשוף לפרצות נוספות.
איזו פעולה יכול לעשות נושה ללא ביהמ"ש וההוצל"פ?
1.    יש רשויות שיכולות לגבות כאילו הן הוצל"פ בצורה של מיסים למשל.
2.    עיכבון- סעד עצמי ולכן אין בעיה להפעיל אותו (הזכות של נושה לעכב נכס של החייב ברשותו עד שהחייב לא ישלם את חובו).
3.    הודעת ביטול של חוזה. ברגע שהחייב לא משלם לנושה זוהי הפרת חוזה לפיה הנושה יכול לבטל את החוזה. לפי פרשנות זו עיכוב ההליכים או הקפאת ההליכים לא מונעת מהנושה לבטל את החוזה.
פרשנות של עיכוב הליכים מביאה לכך שהעיכוב איננו עוצר כל פעולה (למעט נושים מובטחים) של נושים הן בעיכוב הליכים והן בהבראה.


[1] פרופ' דוד האן, דיני חדלות פרעון (2009), שם בעמוד  377-378.

[2] ע"א 9244/06 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' איגלו חברה קבלנית בע"מ (פורסם בנבו)
[3] פש"ר (ת"א) 2548/08 חוק החברות, התשנ"ט 1999 נ' מילומר (פורסם בנבו)