יום רביעי, 10 בפברואר 2016

קשר סיבתי במשפט העברי....

קשר סיבתי
המשנה מונה בעזרת סיפור על עיר שכל כולה עובדת עבודה זרה ושורפים את רכושה והורגים את יושביה את         הפעולות הגוררות אחריהן קש״ס במשפט העבריומדגישות את סוג העבירה:
1.      חומרת העבירה.
2.      סקירה.
3.      שריפה.
4.      הרג וחנק.
10-1.           משנה סנהדרין טא / סנהדרין עו ע"ב – עח ע"א
משנה ואלו הנהרגין [=עונש מוות בחרב על ידי בית דין]: הרוצחואנשי עיר הנדחת.
רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייבדחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת פטור.
שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטורהשיך בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין.

# אדם יכול לדחוף אדם אחר למיים או לאש ולהתחייב או לא להתחייב לרצחכאשר בוחנים האם היה בפעולה כוח להרוג-
-     אם לא נותן לו לצאתרצח.
-     אם יכול לצאת לבדופטור.

# אדם שמביא נחש על האדם השנישיסה עליו כלבר׳ יהודה מחייבוהחכמים פוטריםמהסיבה שמדובר באינטואיציה של בע״חכך הארס של הנחש או הנשיכה של הכלב פוטרת את האדם הראשון.

מצמצם= להגביל את חופש התנועהלמשלכאשר אדם הגביל מרחב פעולה של אחר ובכך מנע מאדם אחר לצאת מהמיים ולכן טבע> התוצאה מיוחסת לאדם הראשון ולכן הוא חייבהמשנה מייחסת זאת לפעולת רציחה אך לא אינטואטיבית.

"וכבש עליו לתוך המים". רישא רבותא קא משמע לן וסיפא רבותא קא משמע לן [=הרישא של המשנה מלמדת אותנו דבר מחודש ('רבותא' = דבר גדול), והסיפא מלמדת אותנו דבר מחודש]. רישא רבותא קא משמע לן אף על גב דלאו איהו דחפו כיון דאין יכול לעלות משם ומת חייב [=הרישא מלמדת אותנו חידוששגם בנסיבות בהם הרוצח אינו זה שדחף את הנרצח (למים או לאש), די בכך שהנרצח אינו יכול לעלות משם בגללוומת כדי לחייב]. סיפא רבותא קא משמע לן אף על גב דדחפו כיון דיכול לעלות משם ומת פטור [הסיפא מלמדת אותנו חידוששלמרות שהוא זה שדחף אותו למיםהוא פטור מכיון שהקרבן יכול היה לעלות משם].

שתי ההלכות של אדם שדחף אחר למיים>
-     כאשר האדם שדחף לא נותן לצאת> רצח ולכן חייבהתלמוד דורש פעילות ישירה שמוסבת על הקורבן כמודקירה בחרבוע״מ להרחיב את פעולת הרצח יש להצדיק ולהסביר כל פעולה בדרך לתוצאת הרצח וכל נסיבה אחרת המנתקת את הקש״ס.
-     כאשר האדם השני היה יכול לצאת> פטור, גם אם האדם הראשון דחף למיים.
"כבשמנלן [=מנין לנו דין זה של "כבש" (לתוך המים והאש)?] אמר שמואל דאמר קרא [=משום שנאמר במקראות] (במדבר ל"ה) "או באיבהלרבות את המצמצם.
מנין לנו כי מניעת האדם השני מהמים ע״י הראשון היא פעולת רציחה?
התלמוד בחן את התשובה במקראות והוא מוצא הסבר מיוחד״באיבה״= הרחבת פעולת הרצח הישירה אל פעולה רחבה יותר. החידוש הוא כי התלמוד משתמש בפסוק המתקשר ליסוד נפשיומרחיב עימו את היסוד העובדתי ואת התוצאה.

*   ניתן לראות את האיבה גם כ-מניעשנאה ומחשבה. היא יכולה להעיד על יסוד נפשי ועל צורות תחכום של הריגהכך שאדם שונא את חברו ורוצה לגרום לרעתו בעשיית תחבולות ותכנון מזימות כנגדו.
*   המניע יכול לחבר בין תוצאות לא ישירות לבין תוכניות שמתקיימות במוחו של אדם.

הבעיה אינה במישור המוסרי ואינה במישור הפלילי של תיקון חברהאלא מדובר בתנאי סף לביצוע גז״ד מוותהמשפט המהותי מסביר כי גז״ד מוות הוא לא יותר טוב מרצח ולכן ע״מ להצדיק את הגז״דיש להגביל את המשפט המהותי כך שצורת רצח תקבל תוקף רק בצורת האבטיפוסחרב באדם. לכן ההגדרה תישאר מצומצמת ולגבי המצבים האחריםבהם הנסיבתיות נגררת מהמעשה האבטיפוס תקבל הגדרה אחרת.
12 (יאבל הכופת את חבירו והניחו ברעב עד שמתאו שכפתו והניחו במקום שסוף הצנה או החמה לבוא לשם ובאה והמיתתואו שכפה עליו גיגיתאו שפרע עליו את המעזיבהאו שהשיך בו את הנחשואין צריך לומר אם שסה בו כלב או נחשבכל אלו אין בית דין ממיתין אותו, והרי הוא רוצח ודורש דמים דורש ממנו דם.
"(יאוכן הדוחף חבירו לבור והיה שם סולם בבור שיכול לעלות עליואו שזרק בו חץ והיה תריס בידו להגן עליו ובא אחר וסלק את הסולם והסיר את התריסשניהן אינן נהרגין בבית דיןאפילו היה הדוחף עצמו הוא שחזר וסלק הסולם פטור ממיתת בית דין ונדרש ממנו דם.

ניתן לראות כי אלוהים מעניש במקרי רצח כלליים ולא נותן לא להם לעבור ללא עונשולכן האדם ״נכנס לנעליו של ה׳״ ומופקד על גזר דין מוות על מקרים מסוימים ומוגבלים מאודבנוסףגם החברה האזרחית יכולה לטפל ברוצח בקש״ס מוסרילמשלעונש חברתי.

המקרים בהם המניע לא נראה לעין-
מקרה הבהמה שבשמש:
"ההוא גברא דמצמצמא לחיותא דחבריה בשימשא ומתה [=(מקרה היה ו)איש אחד צמצם את בהמתו של חברו בשמש ומתהרבינא מחייברב אחא בר רב פטר.
רבינא מחייבקל וחומרומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון חייב בו את המצמצם, <סנהדרין עזע"אנזקין שעשה בהן שוגג כמזיד ואונס כרצוןאינו דין שחייב בהן את המצמצם?
רב אחא בר רב פוטראמר רב משרשיאמאי טעמא דאבוה דאבא דפוטר? [=מה נימוקו של אבי אבא שפוטר?] אמר קרא [=אמר הכתוב (המקרא)]: (במדבר ל"ה) 'מות יומת המכה רצח הואברוצח הוא דחייב לן [=שחייב אותנו ב-] מצמצםבנזקין לא חייב לן [=לא חייב אותנו במצמצם.
אמר רבאכפתו ומת ברעב פטור,
מנעתי ממנו אוכללפי רבא הוא פטור.
ואמר רבאכפתו בחמה [=בשמשומת בצינה ומת חייבסוף חמה לבא סוף צינה לבא פטור;
אם נעלת מישהו בלילה ובבוקר יש חמסיןאתה חייב."

11.   חידושי הר"ןסנהדרין עזע"א (בתרגום)
אאמר רבאכפתו ומת ברעב פטור;
בואמר רבאכפתו בחמה [=בשמשומת בצינה ומת חייבסוף חמה לבא סוף צינה לבא פטור;
ג.  ואמר רבאכפתו לפני ארי פטורלפני יתושין חייב.
// רב אשי אמראפילו לפני יתושין נמי [=גם כןפטורהני אזלי והני אתו [=אלה באים ואלה הולכים].
פירוש:
‏א.     כאשר מונעים מאדם מזוןפטור.
‏ב. כאשר כפתו אדם בשמש והוא מתרצח ולכן חייבאךאם כפתו בקורפטור.
‏ג.  כאשר כפתו אדם ואריה באפטור כי מדובר בבע״ח הפועל לפי אינסטינקטים חייתיים אך עם זאת יש לו תבונה ולכן קיים ניתוק קש״סאך כאשר מדובר ביתושים הרי שהפעולה שלהם היא ישירה והיא אף פעם לא מפסיקה ולכן ניתן היה לצפות את התוצאה ולכן מדובר ברצח ולכן חייבכל יתוש הוא בפני עצמו ולכן לא ניתן להסתכל על קבוצת יתושים כ״קולקטיב״.

איתמר [=למדנו] 'כפה עליו גיגית [=והקרבן נחנק למוות], ופרע עליו מעזיבה[=הסיר את הטיח האוטם את הגגוהקרבן קפא למוותרבא ורבי זירא [=נחלקו בדברחד אמר חייב וחד אמר פטור [=אחד אמר שהעושה כן חייבוהשני פטר אותו].
תסתיים דרבא הוא דאמר פטור [=(אולינסיק שרבא הוא זה שפטר במקרה זהדאמר [=שהרי אמררבא 'כפתו ומת ברעב פטור'?

מקרה קילוף הטיח מהקיר:
ככללאדם הנושם או אוכל את הטיח יכול למות מהרעלההרבא לא אחיד בדעותיו ולכן במצב שאדם שם על אחר גיגית והוא נחנק>
אדרבה תסתיים [= אדרבה (ההיפך!), תסיק ש-] דרבי זירא הוא דאמר פטור [=שרבי זירא הוא זה שפטרדאמר רבי זירא האי מאן דעייליה לחבריה בביתא דשישא ואדליק ליה שרגא ומת חייב [=שהרי רבי זירא הוא שאמרמי שהכניס את חבירו לבית של שיש (בית אטום), והדליק את הנר (ובכך גרם למותו של הקרבןחייב]טעמא דאדליק ליה שרגא הא לא אדליק ליה שרגא לא [=וניתן להסיקשרק משום שהדליק את הנר מחייב רבי זיראאבל בלא זה היה רבי זירא פוטר!]. אמרי [=השיבוהתם [=שםבלא שרגא לא מתחיל הבלא <סנהדרין עזע"בבשעתיה [=ללא הנר לא מתחיל ההבל (הגורם בסופו של דבר לחנקבאותה שעההכא [=כאןבלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה [=גם ללא הנר מתחיל ההבל באותה שעה].

ניתן להסיק כי ההבחנה התלמודית היא כי האדם חייב כאשר הוא מרוקן את הבית מאוויר, ולכן יש הבדל בין:
-     חניקה בעקבות כניסה ונעילה בבית אטום לחלוטין.
-     חניקה בעקבות פעולת הנחת גיגית על ראשו.
גם רבא וגם ר׳ זירא מסיקים כי כאשר אדם הכניס אדם אחר לבית אטוםמשהו עדין לא קרהלא ניתן לצפות את התוצאה ולכן נדרשת פעולה נוספת בגינה לא היה אויר וכתוצאה מכך נגרם החנקלמשלמת מרעב.

רבי זירא טען שכאשר האדם שהכניס את חברו ל״בית שיש״= בית אטוםולא עשה כל פעולה נוספתפטור, כי לא ניתן לצפות את התוצאה.
     כאשר הוא גם הדליק נר אשר להבתו תכלה את החמצןחייב.
     גם ע״פ הגמרא> חייבשכן יש הבדל בין בית אטום לבין בית אטום שהדליקו בו נר.
ההבחנה בין סדר התחלת פעולות הוא המפתח.
גם ר׳ זירא וגם הגמרא מסתמכים על ההבחנה שמשהו עדיין לא קרה כאשר רק הכניסו לבית אטוםהידיעה כי ״סוף חמה לבוא״לבסוף עלול למות, קיימת אך רק בנסיבות של התחלת פעולה נוספתלמשל- רעבשכן למות ברעב הינו תהליך ארוךאך רק בשלב מאוחר יותר ניתן להצביע על כשל מערכות.



סיכום הרמב״ם להלכה:
12.             רמב"םהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ג
(טהדוחף את חבירו לתוך המים או לתוך האש אומדין אותו אם יכול לעלות משם פטור ממיתת בית דין ואם אינו יכול לעלות חייב,
וכן אם כבש עליו בתוך הים או בתוך האש עד שלא נשאר בו כח לעלות ומת חייב אע"פ שאינו הוא הדוחף בתחילה.
והוא הדין למניח ידו על פי חבירו וחוטמו עד שהניחו מפרפר ואינו יכול לחיותאו שכפתו והניחו בצנה או בחמה עד שמתאו שבנה עליו מקום עד שמנע ממנו הרוחאו שהכניסו למערה או לבית ועישן עליו עד שמתאו שהכניסו לבית של שיש והדליק עליו נר עד שהמיתו ההבלבכל אלו נהרג עליו שזה כמי שחנקו בידו.
(יאבל הכופת את חבירו והניחו ברעב עד שמתאו שכפתו והניחו במקום שסוף הצנה או החמה לבוא לשם ובאה והמיתתואו שכפה עליו גיגיתאו שפרע עליו את המעזיבהאו שהשיך בו את הנחשואין צריך לומר אם שסה בו כלב או נחשבכל אלו אין בית דין ממיתין אותווהרי הוא רוצח ודורש דמים דורש ממנו דם.

סיכום:
התלמוד מדגיש שלא אכפת לנו מי עשה את הפעולה הראשונית אלא מה הייתה הפעולה השניה שגרמה לרצח עצמוהאבטיפוס הוא הרג בידייםהתורה הרחיבה את המודל להרג בפעולה ״מצמצת״אך כאשר אדם עשה את כל הפעולות הללוהרי שהוא רוצח כי הקש״ס לא ניתק.

גם כאשר היה ניתוק בקש״ס המוסריהיה העונש לא יהיה גז״ד מוות אלא יהיה עונש חברתי.
המקרים היחידים בהם ניתן יהיה להטיל גז״ד מוות על הרוצח והאדם יקבל את ״יד האלוהים״ הם במקרי אבטיפוס (קין והבל).     

חריגים:
-     ה׳ יעניש ויטפל ברוצח.
-     כאשר החברה האזרחית (המלך או השלטוןרואה את הצורך להתקין חוק פלילי לפיו ״ינקו״ את הרחובות מרוצחים ע״י מאסר עולם לצורך הרתעה. החברה כך מוצאת את האשמה בידי הרוצחכך שלא התקיימה נסיבה נוספת בגינה האדם מת>
13. (גומנין שכן הוא הדיןשהרי הוא אומר (בראשית ט): "שופך דם האדם – באדם דמו ישפך", זה ההורג בעצמו שלא על ידי שליח; "את דמכם לנפשותיכם אדרוש", זה ההורג עצמו, "מיד כל חיה אדרשנוזה המוסר חבירו לפני חיה לטרפו, "מיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדםזה השוכר אחרים להרוג את חבירוובפירוש נאמר בשלשתן לשון דרישההרי דינם מסור לשמים.
(דוכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבים מיתת בית דין אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידווכן אם ראו בית דין להרוג אותן בהוראת שעה אם היתה השעה צריכה לכך הרי יש להם רשות כפי מה שיראו.
(ההרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה לחזק הדבר הרי בית דין חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה ולאסור אותן במצור ובמצוק שנים רבות ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים שלא יהיה להם הדבר לפוקה ולמכשול לבב ויאמר הריני מסבב להרוג אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה