יום שלישי, 23 בנובמבר 2021

אינטגרל- תביעת המשקיעים התקבלה

 בית המשפט העליון פרסם בימים אלו את פסק דינו בערעורים שהוגשו במסגרת הסכסוך בו תבעו כ 115 משקיעים להשיב להם את כספם בעניין אינטגרל

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס על תביעה ייצוגית ומיליארדי שקלים לציבור – רשת 13

המשקיעים הגישו את תביעתם נגד גורמים שונים הנושאים לפי הנטען באחריות לירידה לטמיון של עיקר השקעותיהם במשיבות 1, 4 ו-5 בע"א 1894/19 (להלן יחד: הקרן), בסכום כולל שהועמד במסגרת כתב התביעה על 33 מיליון ש"ח (להלן: ההשקעות). בפסק דינו המפורט של בית המשפט קמא מיום 30.1.2019 (כב' השופטת דניה קרת-מאיר) נקבע כי הן הקרן והמשיבים 2, 3 ו-6 בע"א 1894/19, אשר שימשו כמנהלי ההשקעות בקרן בתקופה הרלוונטית לתובענה (להלן יחד עם הקרן: אינטגרל), והן המשיבה 7 בע"א 1894/19 (להלן: חברת המזרחי) נושאים באחריות לאובדן ההשקעות, וחייב אותם, יחד ולחוד, בתשלום הסכום הפסוק, כהגדרתו בפסק הדין קמא, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מהסכום הפסוק.

 

שלושת הצדדים הנזכרים לעיל, דהיינו המשקיעים, אינטגרל וחברת המזרחי, הגישו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט קמא. לאחר שבית המשפט העליון עיין בטיעוני הצדדים, הציע לצדדים הצעת פשרה. הצדדים נטלו זמן על מנת לשקול את ההצעה, ולאחריה הודיעו המשקיעים וחברת המזרחי כי הגיעו להסדר פשרה, לפיו תשלם חברת המזרחי למשקיעים סכום של 27.5 מיליון ש"ח, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין כפי שנפסקו בבית המשפט קמא, לסילוק מלא של תביעת המשקיעים כלפיה. בעקבות זאת ניתן ביום 7.1.2021 פסק דין חלקי הנותן תוקף להסכמות שהושגו בין המשקיעים לחברת המזרחי, והמייתר את המשך הדיון בטענות ההדדיות שהעלו בערעוריהם (להלן: פסק הדין החלקי).

 

פסק הדין החלקי הותיר לפני בית המשפט את הערעורים ההדדיים שהוגשו על פסק הדין קמא על ידי אינטגרל והמשקיעים, וכן את בקשת רשות הערעור שהגישו המשקיעים (ע"א 2003/19 וע"א 1894/19 ורע"א 840/20, בהתאמה). על מנת למקד את הדיון בהליכים הללו, התבקשו הצדדים להבהיר מהן המחלוקות הטעונות הכרעה בהינתן פסק הדין החלקי.

 

ערעור אינטגרל (ע"א 2003/19)

 

בהודעה שנמסרה ביום 21.1.2021, העמידה אינטגרל את המחלוקות הטעונות בירור בערעור שהגישה על שלוש אלה:

 

א.  השתק פלוגתא – אינטגרל טענה בפני בית המשפט קמא לקיומו של מעשה בי-דין מסוג השתק פלוגתא לאור פסק דין שניתן בהליך מקביל, אשר במסגרתו תבעו משקיעים אחרים את אינטגרל, אך תביעתם נדחתה (ת"א (מחוזי ת"א) 2060/07 קציר ואח' נ' דוידסקו (11.6.2014) (כב' השופטת (בדימ') דרורה פלפל). להלן: פסק הדין בהליך המקביל. ערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק הדין בהליך המקביל (ע"א 5971/14) נדחה בהסכמה ביום 19.5.2016 בהמלצת בית המשפט והוא הפך חלוט). טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא, כאשר לשיטת אינטגרל היה נכון לקבלה, ולדחות מכוחה גם את תביעת המשקיעים נגדה.

 

ב.  העדר הפרה – בית המשפט קבע כי אינטגרל, ובכלל זאת מר אדריאן דוידסקו, שהיה הרוח החיה בפעילותה (להלן: מר דוידסקו), הפרה את התחייבויותיה למשקיעים – הן בכך שלא עמדה בהוראות חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994, הן בכך ששינתה את ההסדר במסגרתו הוחזקו כספי הקרן ללא שביצעה גילוי נאות על כך למשקיעים, והן בכך שהשקיעה את כספי המשקיעים בניגוד למדיניות ההשקעות שהוצגה להם. אינטגרל כופרת בכל אחת מההפרות הללו, וטוענת כי היא, ומר דוידסקו, לא הפרו כל הוראת דין או הסכם.

 

ג.  ניתוק הקשר הסיבתי – בית המשפט קמא קבע כי בעקבות ההפרות שיוחסו לאינטגרל נגרם למשקיעים נזק בהיקף הסכום הפסוק. בערעורה טוענת אינטגרל כי קביעה זו הינה שגויה מאחר שאין קשר סיבתי בין ההפרות שיוחסו לה לבין ירידת שווי השקעות המשקיעים, ובהינתן אשמם התורם של המשקיעים באשר התרחש.

 

בית המשפט העליון קבע, כי דין שלוש הטענות שהעלתה אינטגרל בערעורה להידחות, מנימוקיו של בית המשפט קמא. טענת השתק הפלוגתא חסרת כל בסיס, מאחר שמדובר בשני הליכים מקבילים, אשר נפתחו על ידי קבוצות שונות של משקיעים, ואשר התנהלו בנפרד. במצב דברים זה, אין רבותא בכך שהושגו בהליכים הללו תוצאות שונות – כל הליך בהתאם לראיות שהובאו ולטענות שנטענו. בוודאי שלא ניתן לטעון כי ההליך האחד יוצר השתק פלוגתא ביחס להליך האחר, משהתובעים בכל אחד מההליכים הם שונים, וגם אין כל הצדקה להחלת חריג לדרישת היריבות, שהיא כידוע הכלל ביחס לטענות מעשה בי-דין (לדרישה זו ולחריגים לה ראו: נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי עמ' 525 ואילך (1991); ראו גם יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 648-596 (2015); דורון מנשה, "הערך שבשימור תנאי ההדדיות בדוקטרינת השתק פלוגתא" עיוני משפט כ"ג 343 (2000); ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי טפחות, פסקאות 29-26 לחוות דעתה של השופטת אילה פרוקצ'יה והאסמכתאות שם (5.1.2011)). טענות העדר ההפרה וניתוק הקשר הסיבתי יוצאות בעיקרן נגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, וקביעות משפטיות המתבססות עליהם. בכגון אלה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, ולא נמצאה הצדקה להתערב בהם במקרה דנן.

 

לפיכך, הרכב השופטים דחה ערעור אינטגרל בהתאם לסמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (כיום תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. להלן: תקסד"א הישנות ו-תקסד"א החדשות, בהתאמה), משנמצא כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא, כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע, וכי אין בפסק הדין טעות שבחוק. 

 

ההליכים שיזמו המשקיעים (ע"א 1894/19 ו-רע"א 840/20)

 

בהודעה שנמסרה ביום 17.1.2021, מסר בא-כוח המשקיעים כי במסגרת הערעור ובקשת רשות הערעור שהגישו לבית משפט זה, נותר לדון בשלוש הנקודות הבאות:

 

א.  משקיעים שלא התייצבו להיחקר – בית המשפט קמא שלל את זכותם לפיצוי של 32 משקיעים אשר הגישו תצהיר עדות ראשית, ולא התייצבו להיחקר על תצהירם. לשיטת המשקיעים, לא היה מקום לעשות כן, וזאת הן בשל הסדר דיוני במסגרתו ויתרה אינטגרל על חקירתם, והן בשל כך שניתן היה לפסוק פיצוי לזכותם מכוח ראיות אחרות שהיו לפני בית המשפט קמא.

 

ב.   הוספת מע"מ להוצאות ושכר הטרחה שנפסקו – המשקיעים מלינים על כך שבית המשפט קמא לא הוסיף מע"מ לרכיב ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק לטובתם במסגרת פסק הדין.

 

ג. היתר לפיצול סעדים – במועד בו הוגשה התובענה עדיין נותר סכום מסוים מההשקעות בידי הקרן, והובטח כי הסכום הנותר יושב לכל המשקיעים. לאור זאת הוגדר הנזק שנגרם למשקיעים כהפרש בין שווי יחידת ההשתתפות במועד נתון לבין שוויה במועד הגשת התביעה. כך גם חושב הנזק על ידי בית המשפט קמא. ואולם, ביחס לחלק מהמשקיעים (כרבע) לא הושבו הכספים שנותרו בקרן עד עצם היום הזה, ואין זה ברור אם הכספים שהיו בידי הקרן בשעתו עדיין שמורים בידה (לפי האמור בהודעת אינטגרל מיום 21.1.2021, כספים אלה, ככל שהם קיימים, הם בשליטת הקרן הקיימנית, ואין לה לא ידיעה ולא שליטה עליהם). לאור זאת, ביקשו המשקיעים כי יינתן להם היתר לפיצול סעדים, שיאפשר לאותם משקיעים לתבוע גם רכיב זה של השקעתם, שבדיעבד אבד גם הוא. בית המשפט קמא לא התייחס לבקשה זו בפסק דינו, ולאור בקשה שהגישו המשקיעים בעניין לאחר מתן פסק הדין, דחה אותה בהחלטה בפתקית מיום 20.3.2019 (בשל כך שפורסמה מקוטעת, ניתנה החלטה זו בשנית ביום 7.5.2019. יצוין כי ההחלטה ניתנה על ידי כב' השופט מגן אלטוביה, וזאת לאור פרישת השופטת קרת-מאיר). המשקיעים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 840/20), שלפי החלטתי מיום 26.8.2020 צורפה לדיון בערעורים.

 

לאחר עיון בדברים, סבר הרכב השופטים, כי יש לקבל את השגת המשקיעים בנקודות הראשונה והשלישית ולדחותה בנקודה השנייה. והבהיר בקצרה.

 

ביחס למשקיעים שלא התייצבו להיחקר, סבר בית המשפט, כי עמדת בית המשפט קמא החמירה עימם יתר על המידה. הטענות שהעלו המשקיעים נגד אינטגרל היו משותפות לכלל המשקיעים, ואין ביחס אליהן הבחנה בין משקיע פלוני למשקיעה אלמונית. ממילא, קיומו של תצהיר מטעם כל משקיע ומשקיע לא היה נחוץ על מנת לבסס את אחריותה של אינטגרל. התצהירים הפרטניים נדרשו לכאורה רק על מנת לברר את סכום ההשקעה של כל משקיע ומשקיע, אולם עניין זה ניתן היה לבסס גם על ראיות אחרות שהיו לפני בית המשפט קמא, כך שהוצאת התצהירים הפרטניים מהתיק לא הצדיקה את המסקנה כי דין תביעת משקיעים אלה להידחות משלא הוכיחו את נזקם. מכאן, שהיה מקום לפסוק פיצוי גם למשקיעים שלא נחקרו על תצהירם, על פי אותם קריטריונים שנפסקו לטובת המשקיעים שתביעתם התקבלה המפורטים בעמ' 88-87 לפסק הדין קמא. יובהר עם זאת כי סכום התביעה הוגבל מלכתחילה ל-33 מיליון ש"ח, ועל כן יוגבל סך הפיצוי בו תחויב אינטגרל לרף מקסימאלי זה (לפני הפרשי הצמדה וריבית).

 

ביחס להיתר לפיצול סעדים, הרי שבית המשפט העליון מצא לנכון לתתו, ככל שמדובר בתביעה לקבלת כספי ההשקעה שנותרו בקרן במועד הגשת התביעה מושא ההליך הנוכחי (להלן: התביעה לקבלת היתרה ו-התביעה דנן, בהתאמה), ובלבד שהתביעה לקבלת היתרה לא תהיה מבוססת על אותם אירועים שהצמיחו את העילות שעל בסיסן הוגשה התביעה דנן. ויובהר, ההיתר הניתן בזאת מאפשר למשקיעים שטרם קיבלו את יתרת השקעתם לתבוע את תשלום הכספים הללו, או פיצוי בגין אובדנם, ובלבד שהעילה לתביעה זו אינה מבוססת על האירועים שנידונו בתביעה דנן, אלא על אירועים שהתרחשו לאחר הגשתה. הטעם להבחנה זו הוא שכידוע לא ניתן לאשר פיצול סעד, אך אין סיבה נראית לעין למנוע מהמשקיעים לתבוע בעילה המבוססת על אירועים שהתרחשו לאחר הגשת התביעה דנן, שממילא מבססים לא רק סעד שונה, אלא גם עילה אחרת. ויובהר, נראה שכלל לא נדרש היתר לפיצול סעדים על מנת להגיש תביעה בעילה מסוג זה, ואולם למען הסדר הטוב, ולאור קביעת בית המשפט קמא, מצא הרכב העליון לנכון להעניק היתר פיצול סעדים שימנע מחלוקות מיותרות בעתיד, אם וכאשר תוגש תביעה כאמור (ראו: תקנה 44(ב) לתקסד"א הישנות ותקנה 25(ב) לתקסד"א החדשות; ע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ, פסקאות 12-11 (16.5.2011); רע"א 1156/02 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(3) 943, 959 (11.5.2003); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 529 כרך א (מהדורה שלוש עשרה, 2020); כן ראו ע"א 329/73 מלון סטפניה בע"מ נ' עזבון המנוחה ליזה מירר ו-2 אח', פ"ד כח(1) 19, 20 (1973)).

 

ביחס להוספת מע"מ להוצאות ושכר הטרחה שנפסקו, הרי שעניינים אלה מסורים כידוע לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם (השוו: ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 636 (2004); ע"א 9833/09 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 41 (25.8.2013); ע"א 11512/04 קרנית חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים חברה לקרקעות בע"מ, פסקה 15 (16.11.2006)). זאת ועוד, לפי הוראת תקנה 512(ג) לתקסד"א הישנות (תקנה 153(ב) לתקסד"א החדשות) נדרש אומנם בית המשפט לכלול בסכום שכר הטרחה גם מע"מ (למעט אם הזוכה יכול לנכות מס תשומות), ואולם לא כרכיב נפרד, אלא כחלק מסכום שכר הטרחה הכולל. אין לנו כל טעם להניח כי בית המשפט לא עשה כן במקרה דנן עת פסק שכר טרחה והוצאות בשיעור כולל (השוו: ע"א 832/13 ‏רונן טוסי ו-25 אח' נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 47 (23.9.2014)). מכאן שרכיב זה של ערעור המשקיעים דינו להידחות. 

סוף דבר – ערעור אינטגרל נדחה, והערעור ובקשת רשות הערעור של המשקיעים התקבלו באופן חלקי, כמפורט בפסקאות 11-8 לעיל. נקבע עוד, כי אינטגרל תישא בהוצאות המשקיעים בהליך זה בסכום של 25,000 ש"ח.

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004.




פורסם על ידי ב-
תוויות:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)